<h1>הבתים — שערי חלב ודם וגיד שער ראשון</h1>
<h2>דף סד.</h2>
ביצת עוף טהור שהתחיל האפרוח להתרקם בו ואכלה מכין אותו מכת מרדות. נמצא בו קורט דם אם על החלבון זורק את הדם ואוכל את השאר ואם על החלמון אסורה כלה. ביצה המוזרת נפש היפה תאכלנה, לר"ם. הרב בעל התרומות פסק שכל זמן שנמצא דם על הקשר וחוצה לו קצת בין בחלמון בין בחלבון כל הביצה אסורה נמצא על הקשר לבדו או חוץ לקשר ואין ממנו בקשר כלל זורק את הדם ואוכל את השאר. ואם נמצא על החלמון שלא במקום הקשר זורק את הדם ואוכל את השאר. והרשב"א כתב שאין מורין בה היתר אלא כשנמצא על הקשר של חלבון לבד שאינו פושט חוצה לו כלל או שנמצא על החלבון ולא נתפשט לקשר. ופסק הר"ם עיקר. כתב הרב בעל העטור כשהביצה אסורה משום חשש רקום אסורה מן התורה שמין בשר הוא שסופו להיות בשר. ומה שאמרו אוציא דם ביצים שאינו מין בשר כשאין בו חשש רקום, וכן כתב ה"ר שלמה. ומדברי הר"ם נראה שאין בו איסור תורה שכתב התחיל האפרוח להתרקם בה ואכלה מכין אותו מכת מרדות. וזה נתברר לנו. יש מן הגדולים שכתב ביצת תרנגולת המתחממת מן הקרקע שאינה ראויה לגדל אפרוחים אם נמצא בה דם אין אוסרין אותה שאין לחוש לרקום אפרוח, ואין צריך לומר ביצים גמורות הנמצאות במעי אמן שמותרין שאין שם חשש לרקום ועל זה אמרו אוציא דם ביצים שאינו מין בשר. והנה נתפשט המנהג לאסור כל ביצה שנמצא בה קורט דם על החלמון. כתב ה"ר שלמה יש מי שאמר מפני מה החמירו בדם ביצים מדם דגים וחגבים וכלם יצאו מכלל כל דם לא תאכלו ומותרין. וכתב הרב ויראה שהחמירו בדם ביצים מפני שיש דם ביצים שאסור מן התורה. זהו לפי מה שכתב הרב העטור. וכבר כתבנו שדעת הרב ר"ם שאין בו אסור אפי' בנתרקם אלא מדברי סופרים. ומה שאסרו דם ביצים מפני שיש לחוש בו לריקום. ויש מי שאמר שלא אסרו דם ביצים אלא בביצה מוזרת שנמצא עליה דם ולא נתברר לי.
<h2>דף עד.</h2>
השליל הנמצא במעי בהמה הרי דמו כדם הילוד לפיכך דם הנמצא כנוס בתוך לבו חייבין עליו כרת, אבל שאר דמו הרי הוא כדם שאר האיברים.
<h2>דף קט.</h2>
ויש מי שפסק דם שמלחו או בשלו אינו עובר עליו כיון שמלחו או בשלו יצא מתורת דם. והר"ם לא ביאר מזה דבר. ויראה לי שדעתו שעוברין עליו. וזה נתברר לנו.
